מינהל מקרקעי ישראל אינו יכול להעביר זכויות במגרשים בהרחבה ללא הסכמת האגודה - מאת עו"ד עמית יפרח

ראשיתה של המחלוקת במכירה של בית מגורים בשכונת ההרחבה במושב בצפון. הקונים נדרשו לחתום על הסכם תושבות עם האגודה.

הקונים סירבו לעשות כן, פנו בתלונה לממ"י, ודרשו ממנו להעביר את זכויות החכירה במגרש לשמם, למרות התנגדותה של האגודה. ממ"י צידד בקונים, והודיע לאגודה על כוונתו להתעלם מעמדתה, ולהעביר את זכויות החכירה לקונים.

בית המשפט המחוזי בחיפה קיבל את עיקר תביעת המושב (אשר יוצג על ידי משרד עו"ד אבידע) כנגד מינהל מקרקעי ישראל וכנגד הרוכשת, שסירבה לחתום על הסכם תושבות בנוסח הנהוג באגודה. כבוד השופטת קבעה בפסק הדין כי:

"הצורך בהסכמת האגודה בשלב שחוכר של מגרש בהרחבה מבקש להעביר זכויותיו לצד ג'  "איננו התפרקות המנהל מסמכות כלשהי או העברתה לידי אחר".
...
עוד נאמר על ידי השופטת, כי הוסבר בפסק דין בארותיים שדרישת ההמלצה מטעם האגודה נעוצה במדיניות שתכליתה לאפשר לכל יישוב ויישוב לשמור על אופיו וצביונו המיוחדים בעקבות ביצוע ההרחבות. בנוסף, קיים קושי לקבוע מראש אמות מידה פרטניות שיהיו יפות במידה שווה לקבוצה גדולה של יישובים, יכול להיות שוני ניכר ביניהם. לכן, לכל יישוב ויישוב הכלים הטובים ביותר לבצע את המיון והסינון.

במקרה שלפנינו, המנהל לא הסתפק בתפקידו להתרכז בנושא הדרישה הכספית של האגודה, שזהו התנאי היחיד בנוהל ובהסכמים המאפשר למנהל להתעלם מצורך בהסכמת האגודה. המנהל הרחיק לכת, ובקש לקבוע           את        אופי הסעיפים בהסכם שבין האגודה לתושב.
  מדובר על עסקת מכירה ממוכר מרצון לקונה מרצון. הרוכשת  באה לגור בקהילה מסויימת, וברור, על דעת הכל, שיש להסדיר יחסיה מול הקהילה. 

עוד קבעה השופטת כי, המנהל איננו מופקד על ההסדרים השונים שבין האגודה לתושב שקנה את בית המגורים ואיננו חלק מההקצאה הראשונית. אם אכן קיימים סעיפים מגבילים שמקומם לא יכירם, היתה פתוחה הדרך בפני הרוכשת לפנות לרשות השופטת. אין זה מתפקידו של המנהל לשמש כרשות שופטת ביחסים שבין האגודה לרוכש, בכל  הנוגע לסעיפי ההתקשרות ביניהם, מה גם שחוזה האגודה עם המוכר הסדיר מראש והתנה כי כל צד ג' שתינתן הסכמת האגודה להעביר לו את הזכויות, יחוייב לחתום על הסכם שיסדיר את מערכת היחסים שבינו לבין      האגודה.
בנוסף קבעה השופטת, כי אם בנסיבות תביעה זו לא היתה דרישת תשלום של האגודה כתנאי להסכמתה להעברת הזכויות, הרי שהמנהל היה מנוע מלהודיע כי יעביר הזכויות ללא הסכמת האגודה. סמכותו של המנהל, בחוליות השרשרת המתקדמות שלאחר ההקצאה הראשונית, מוגבלת אך ורק לנושא דרישת התשלום, זאת ותו לא.

לסיכום, ולא פחות חשוב, קבע בית המשפט כי יש לאגודה זכות לגבות דמי השתתפות בעבור שירותים נוספים שהיא מארגנת לקהילה למען השבחה ושיפור תנאי החיים  בקהילה וכי תושב שמצטרף ליישוב קיים איננו יכול לטעון שהוא מעונין ליהנות מאופי היישוב ויתרונותיו, מבלי להשתתף בעלויות הכרוכות בכך. קרי, שאת השירותים הקהילתיים "האיכותיים" יממנו חברי האגודה בלבד.