מעשה בחמישה אחים - מאת עו"ד עמית יפרח

לאותם אחים שאמורים לרשת את הנחלה אנו תמיד ממליצים לעשות ככל שניתן לפתור את המחלוקות ביניהם בדרכי שלום וללא הגעה לבתי משפט, על האחים לזכור כי ההגעה לבית המשפט כרוכה בשנים של דיונים בהוצאה כספית גדולה וחשוב ביותר המשבר המשפחתי אחרי הליך משפטי כמעט ואינו ניתן לתיקון.

במקרה  שלפנינו מחלוקת אשר הגיע לפתחו של בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב  בעניין הורשת נחלה במושב הנמצא בהסכם דו צדדי מול המינהל, כאשר התובעת והנתבעים הינם אחים, אשר נחלקים בנוגע למשק הוריהם המנוחים באחד המושבים. בית המשפט כבר בתחילת פסק הדין מביע צער על ריבוי ההליכים המשפטיים לאורך השנים בתוך המשפחה הן בחיי ההורים וכעת לאחר מותם בין האחים היורשים.

כאמור, המעשה בחמישה אחים, אחות אחת מזה וארבעת אחיה מזה, האחים הגישו תביעותיהם באשר לגורלו של משק הוריהם המנוחים, מאחר והאחרונים לא מינו בחייהם בן ממשיך במשק.

לטענת האחות, אביהם היה בעל זכויות החכירה במשק, ועם פטירתו עברו הזכויות לידי אמם המנוחה, ולאחר פטירתה ובמקביל להליך שהתנהל בעניין צוואתה, השתלטו אחיה על המשק שלא כדין, בניגוד להוראות ביהמ"ש ותוך פגיעה קשה בזכויותיה. האחות הוסיפה, כי תביעתה מוגשת מאחר ולא ניתן להעביר את הזכויות במשק לידי כל האחים גם יחד, ולדידה התוצאה צריכה להיות כזו שאף אחד מהיורשים לא יפגע באופן בלתי מידתי.

על כן, ביקשה האחות מביהמ"ש להצהיר כי היא היחידה שמסוגלת ומוכנה לקיים את המשק, תוך הסכמתה לפיצוי כל אחד מאחיה בשיעור של 20% משווי המשק. לחילופין, ביקשה האחות מביהמ"ש להורות על מכירת המשק לצד שלישי וחלוקת התמורה באופן שווה בין האחים.

מנגד, מבקשים יתר האחים מביהמ"ש למנות את אחד מהאחים כבן ממשיך במשק, היות והוא מתגורר במשק נשוא התובענה כבר למעלה מ-30 שנה ואף עזב את מקום עבודתו ובנה את מרבית המבנים במשק תוך הצלתו מקריסה כלכלית. עוד נטען, כי אח זה הסתמך על הצעת אמו המנוחה לפיה אם ישלים, יממן ויבנה את בית המגורים המרכזי במשק, אשר מוחזק כיום על ידו, הוא יוכל להתגורר במקום וכך תהיה לו זכות שימוש במקום זה לכל ימי חייו, גם לאחר מותה.

בהכרעתו ביהמ"ש מציין כי הפסיקה קבעה באופן עקבי שזכויות של בר רשות במשק הן זכויות אישיות שאינן ניתנות להורשה, ועל כן אינן חלק מעיזבון, ולפיכך המנוחה לא יכלה לצוות מה יעשה במשק לאחר פטירתה, אך בהמשך הלכה זו סויגה ונקבע, כי יש להתחשב ברצונם של מחזיקי המשק כפי שבא לידי ביטוי בצוואתם, עוד הודגש על ידי השופטת כי עמדת הפסיקה שכאשר מדובר בהסכם המשבצת הדו צדדי מקום שניתן להתחשב בצוואת המנוח בר הרשות, הרי שיש לעשות כן ולעדיף אפשרות זו על אפשריות אחרות, ובתנאי שהדבר לא יוביל להעברת הזכויות ליותר מאדם אחד ולא יפגע בזכויות בן הזוג(אם יש כזה) .

בהליכים הקודמים שהתנהלו בביהמ"ש באשר לצוואות ההורים המנוחים נקבע, כי כוונתם בצוואתם המשותפת וההדדית הייתה להוריש לילדיהם את רכושם בחלקים שווים. ובמקרה דנן, קבע ביהמ"ש כי אין לקבל את טענות האחים שאמם רצתה שהאח יקבל את הזכויות במשק, וראייה לכך שאחרי מות אביהם העבירה האם את הזכויות במשק על שמה בלבד ולא ציינה את האח כבן ממשיך.

בכדי להכריע מי מבין הצדדים הוא המוכן והמסוגל לקיים את המשק, נעזר ביהמ"ש במבחן המצטבר שנקבע בפסיקה המורכב הן ממבחן סובייקטיבי, והן ממבחן אובייקטיבי. במקרה שלנו העירה השופטת שבעידן המודרני נראה שהמושג מוכן ומסוגל לקיים את המשק לא רלבנטי כאשר כיום כל אחד מהצדדים יכול לעבד את המשק באמצעות עובדים שכירים, ובמשק הזה ממילא כבר שנים אין פעילות חקלאית .

ולכן, בענייננו קבע ביהמ"ש, כי לאף אחד מן האחים אין עדיפות על משנהו. יתרה מכך, ביהמ"ש דחה את טענותיו של האח ביחס לבית המגורים שבנה במשק, לאחר שמצא כי לאח דירת מגורים במרכז הארץ, ושעה שהתברר כי תפקודו של האח במשק היה מצומצם למדי, והסתכם בגביית דמי שירות, תוך קבלת שכר מאמו בגין כך. בנוסף, קיבל ביהמ"ש את טענות האחות כי האח הפר את החלטות ביהמ"ש בהליכים קודמים והוא השתלט על המשק לאחר מות אמו.

לפיכך הגיע ביהמ"ש למסקנה, כי האח אינו מתאים או מסוגל לקיים את המשק, בדומה ליתר אחיו, לרבות האחות, אשר אינה מסוגלת לקיים את המשק שכן אין לה כל ניסיון קודם בהפעלת משק.    

לאור כל האמור, הגיע ביהמ"ש למסקנה כי אף אחד מן האחים אינו מסוגל או מוכן לקיים את המשק, ולכן יש למכור את המשק לכל המרבה במחיר ובעל ההצעה הטובה ביותר מבחינת תנאיה, לפי ערך המשק כשהוא פנוי. תמורת המכר, לאחר ניכוי ההוצאות, תחולק בין הצדדים בשווה ביניהם.

נראה כי בסופו של המעשה אין מנצחים ישנם רק מפסידים וייתכן שאם האחים היו מצליחים להגיע ביניהם להסכמות טרם הגעה לבית המשפט היו כולם מנצחים, כך גם המשק היה נשאר במשפחה וגם המשפחה היתה נשארת שלמה.