האם הצוואה של בן הזוג הראשון בנחלה אינה רלבנטית?

מכיוון שהזכויות בנחלה היו רשומות רק על שמו של הבעל ברמ"י, הוא ערך צוואה ובה כתב שהוא מוריש את כל זכויותיו בנחלה לבת זוגו ולאחר פטירתה יעברו הזכויות לבתם היחידה כיורשת שניה - "יורש אחר יורש".

ואכן לאחר לאחר פטירתו של האב המנוח ניתן תוקף לצוואתו ע"י בית המשפט ואשתו העבירה את הזכויות בנחלה על שמה ברמ"י על פי הוראות הצוואה.

יצויין, כי אשתו של המנוח נמנעה מלערוך צוואה, ולאחר פטירתה פנתה בתה לרמ"י והציגה בפניהם את צוואתו של האב ובקשה להעביר את הנחלה על שמה מכח הוראת הצוואה של האב, לפיה היא היורשת השניה.

למרבה ההפתעה, ברמ"י לא דרשו צו ירושה של האם המנוחה או צו קיום צוואה והסתפקו בצוואתו של האב המנוח ובהתאם לצוואה זו, העבירו את הנחלה על שמה של הבת עפ"י בקשתה.

הבת לא יידעה את האחיין (בנו היחיד של אחיה המנוח), שהיא פועלת להעביר את הזכויות בנחלה על שמה והעברת הזכויות נודעה לאחיין במקרה בעקבות תביעה אחרת שהגישה הבת לבית המשפט. האחיין פנה למשרדו של עו"ד גלעד שרגא המתמחה בנחלות ומשקים חקלאיים ולאחר שנבחנה צוואתו של האב המנוח, הוחלט על הגשת תביעה למתן פסק דין הצהרתי לבטלות עסקת העברת הזכויות לבת.

בטרם הוגשה התביעה, הוגשה בקשה להוצאת צו ירושה לאם אשר קבע שיורשיה של האם הם הנכד והבת בחלקים שווים ביניהם.

עוד בטרם החל לדון בית המשפט בתובענה ובשל החשש מביצוע שינוי בזכויות הבעלות בנחלה נעתר בית המשפט לבקשת התובע וניתן צו מניעה אשר אסר ביצוע כל שינוי בזכויות בנחלה עד למתן פסק הדין.

התובע אשר יוצג ע"י משרדו של עו"ד גלעד שרגא טען שצוואתו של האב המנוח כלל אינה רלבנטית לצורך קביעת זכויותיה של אשתו המנוחה מכיוון שעל פי הוראות הסכם המשבצת בפטירת בן הזוג הראשון תעבורנה מלוא הזכויות לבן/בת הזוג שנותרו בחיים, כמו כן למרות העובדה שהנחלה היתה רשומה רק על שמו של האב לרעייתו היו מחצית מהזכויות בה מכח הילכת השיתוף בין בני זוג.

הנתבעת טענה כי המשק אינו חלק מעזבונה של האם והוא חלק מעזבונו של האב בלבד אשר קבע בצוואתו הוראת יורש אחר יורש, לפיה קודם יועברו הזכויות לאשתו ואחר כך לבתו. כמו כן מכיוון שהוראות הסכם המשבצת מאפשרות להורות בצוואה למי תעבורנה הזכויות, פעל האב וקבע למי תעבורנה הזכויות כפי שראה לנכון וכך צריך להתבצע.

בסופו של יום בית המשפט קיבל את תביעת התובע במלואה, והורה על ביטול העברת הזכויות בנחלה כפי שנעשה ע"י רשות מקרקעי ישראל אשר העביר את הזכויות מהאם לבת. בית המשפט קבע כי:

"זכויות המנוח כבר רשות במשק אינן ניתנות להעברה לאחר מותו לכל דיכפין וכאוות נפשו אלא שהעברתן כפופה להסכם המשבצת" ומכיוון שהוראותיו של הסכם המשבצת קובעות שבפטירתו של חבר אגודה תועברנה זכויותיו במשק לבן הזוג שנותר בחיים, "אין אפשרות לעקוף הוראה זו באמצעות צוואה".

בית המשפט קיבל במלואה את עמדתו של עו"ד גלעד שרגא לפיה זכויות בר רשות במשק אינן חלק מעזבונו של חבר אגודה שנפטר ולכן כאשר בעל זכויות בנחלה משאיר אחריו בת זוג הוא לא יוכל לצוות בצוואה שערך מה יעשה בעזבונו שכן זכויותיו כפופות להסכם המשבצת.

אומנם בר רשות זכאי עקרונית לקבוע בצוואתו את זהות היורש אך הוראות הצוואה כפופות לעולם להוראות הסכם המשבצת.

בית המשפט ניתח את הוראות הסכם המשבצת וקבע שאכן צדק התובע כאשר טען שהעברת הזכויות בנחלה בין הבעל לאשה נעשתה מכח הסכם המשבצת ולא מכח הצוואה!

מכיוון ששני בני הזוג התקבלו במשותף לאגודה כבר בשנת 1960 כמתיישבים, פשוט הדבר ששניהם קיבלו את הזכויות במשק כברי רשות ובהיותם בני זוג נשואים הנחת היסוד היא שאין לבעל כל עדיפות על פני אשתו.

כך, קבע בית המשפט שהלכת השיתוף בין בני זוג, מעמידה את זכויותיה של האשה במעמד שווה לזכויותיו של הבעל וכבר ממועד קבלתם של בני הזוג לחברות באגודה מחצית מהזכויות בנחלה היו שייכות לאשה.

בהתייחס לעקרון העל בדיני הירושה לפיו "מצווה לקיים את דברי המת" השופטת מביאה בפסק הדין את סעיף 34 לחוק הירושה הקובע שהוראת צוואה שלא ניתן לבצעה דינה בטלות, אומנם ערך נעלה הוא לקיים את רצון המת אך כאשר לא ניתן לעשות זאת כאשר לשון הצוואה עומדת בסתירה להוראות הסכם המשבצת, יאלץ בית המשפט להתעלם ממה שנכתב בצוואה.

לפיכך, העברת הזכויות שבוצעה מהאם לבת בהסתמך על צוואת האב מבוטלת והזכויות בנחלה ישובו להירשם על שמה של האם המנוחה בלבד.מעבר לעובדה שבית המשפט מאשר את האופן שבו מועברות זכויות בהתאם להוראות הסכם המשבצת גם אם הדבר סותר הוראות צוואה חשיבותו של פסק דין זה הינה בכך שבית המשפט מכיר בזכויותיה של בת הזוג בנחלה הגם שלא היו רשומות בספרי רשות מקרקעי ישראל.