הוקמה ועדה בין משרדית לבחינת סוגיית הקרקע הזמנית וחוק ההתיישבות

השבוע החלה בדיוניה ועדת ניצן שהוקמה על ידי שרי האוצר והחקלאות וזאת לצורך הגדלת הפיריון במגזר החקלאי, ניצול יתרונות לגודל בחקלאות ושימוש מיטבי של מקרקעי ישראל המיועדים לשימושים חקלאיים. הועדה תבחן את הסוגיות הבאות:

רמת הסחירות של קרקע חקלאית- בחינת האפשרות לחכירות משנה, ניוד זכויות ושותפויות עסקיות בין גורמים שונים בתחום החקלאות.

והסוגיה השניה הינה קרקעות שהוקצו שלא במסגרת משטר הנחלות (זמניות) מעמדן החוזי, מגבלות ההשקעה החלות עליהן ואופן ההקצאה.

הצוות יגיש את המלצותיו לשרים בתוך 90 יום מתחילת עבודתו, בראש הצוות יעמוד סגן הממונה על התקציבים ערן ניצן וחברי הצוות יהיו עו"ד ארז קמינץ המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, מנכ"ל משרד החקלאות שלמה בן אליהו, מנכ"ל רשות מקרקעי ישראל עדיאל שומרון, רשם האגודות השיתופיות מירון הכהן כמשקיף ועבדכם הנאמן כנציג החקלאים יהיה גם כן משקיף בועדה.

כאמור הנושא הראשון אשר ידון הינו נושא חוק ההתיישבות מטרתו, בין היתר, היא מניעת העברת זכויות מתיישב בקרקע לאדם אחר. העברה זו היא בגדר שימוש חורג.

החוק הינו כלי ליישום מדיניות לשימוש מיטבי בקרקע ובמים, זאת בהתייחס לתמורות המתקיימות בחקלאות, תוך שמירה על זכויות המדינה והחקלאים.

עמדתנו בנושא וכפי שהוגשה לועדת שרה אייל אשר בחנה את הנושא בעבר הינה, כי מטבע הדברים , הרצוי מכל הינו שהחקלאי חוכר הקרקע , בין חקלאי בודד ובין אגודה , יהיה זה

שיפעיל את הקרקע בכוחות עצמו , יזרע אותה בדמע ויקצור אותה ברינה .

העדיפות השניה הינה לשותפות מלאה בין חקלאים שכנים , במסגרתה הצדדים מלכדים את

כוחותיהם הכלכליים , על בסיס של שותפות מלאה לחלוטין ותוך ניצול יתרון מסוים לגודל ,

ופועלים בצוותא להשאת התועלת שבפעילותם המשותפת . ) כגון : אגודות גד " ש , שותפות פנים -

יישובית וכדומה)

העדיפות השלישית הינה להתארגנות איזורית במסגרת קואופרציה של חקלאים , המשרתת את

האינטרס המשותף של חבריה על דרך של הפעלת הקרקעות והמים שהועמדו לרשותה על ידם ,

בהתאם להסדרים הכלכליים שנקבעו עימם . ראוי להדגיש שהמסגרת הקואופרטיבית אמורה

להישאר במעמד של " בת רשות " בקרקע ובמים לאורך ימים ושנים , תוך מניעת כל אפשרות

להעברת הזכות בקרקע או במים עוברת אל ההתארגנות האזורית . ) כגון : מושבי הנגב וארגוני הקניות הקיבוציים)

אנו בדעה כי צריך שהתקשרויות מהטיפוס שנכלל במסגרת עדיפות השניה והשלישית הנ " ל

יוחרגו במפורש מתחולת " שימוש חורג " כהגדרתו בתוספת הראשונה לחוק ההתיישבות

החקלאית , וניתן יהיה לקיימן כדבר שבשגרה בלא צורך בפניה לקבלת היתר . למען הבהירות נציין כי תחולת האמור הינה גם לגבי התקשרות בין מרכיבי ההתארגנות הקואופרטיבית : המסגרת הכוללת , היישובים וחבריהם . על אחת כמה וכמה שכך הדבר כאשר ההתקשרות הינה אל מול תאגיד בשליטת הישוב , המיועד להפעלת עסקי החקלאות של הישוב ) אגש " ח (. הותרתם של כל אלה מחוץ לתחולת השימוש החורג לא רק שהינה הדבר הנכון , אלא שהיא גם תעודד את הפעילות הזו , מתוך הנגשתה והסרת המחסומים בפניה , ותסייע בהשגת היעד המיוחל , לשימור הקרקע והעשיה החקלאית בידי ההתיישבות .

העדיפות הרביעית הינה למיזם משותף עם גורם אחר , בין חקלאי ובין מסחרי , המושתת על אדנים של שותפות רגילה , כאשר כל צד מביא לשותפות את יתרונותיו .

בהקשר זה יצוין כי אנו בדעה שכלי העבודה שמשמשים כיום את הרשות המוסמכת ) ופורום חוק

ההתיישבות ( לבחינת שותפויות לוקים , לעיתים , בחוסר ריאליות . כדוגמה לכך נציין את הדרישה

הנחרצת לשותפות בסיכון ובסיכוי , דרישה שאיננה מבטאת כורח ממשי , שכן מיזמים עיסקיים

רבים באים אל העולם מפאת כך שצד שאינו יכול ) או אינו רוצה ( להעמיד הון , מתקשר עם צד אחר שאחראי להעמדת ההון , ולעיתים הון זה מועמד אל מול עודפי המיזם בלבד , נון ריקורס , תוך שהצד מעמיד ההון מפוצה בשיעור התשואה המובטחת לו . דוגמה נוספת הינה הדרישה להימנע מהבטחת תשלום תמורה מקופת המיזם בעד השימוש בגורמי הייצור . גם לדרישה אולטימטיבית זו אין הצדקה , שכן היא מקבילה לתשלום לשותף בעד התשומות שהוא מעמיד לרשות המיזם , בין כשמדובר בהון , בין כשמדובר בשירותים אחרים .

העדיפות החמישית , והאחרונה , הינה להתקשרות במיזם משותף עם גורם אחר , כאשר סממני

השותפות במיזם זה הינם בעוצמה מוחלשת ביחס לאלה שבחלופה הקודמת . אין מדובר במהלך במסגרתו מועברת הקרקע לשליטה ולהפעלה בלעדית בידי הגורם המתקשר , דבר העולה

כדי חכירת מישנה . גם כאן נדרש החקלאי להיות חלק מתמונת העשייה , להיות מעורב בניהול ,

ליטול על עצמו חלק מהעשייה החקלאית , מהתיפעול של העסק , להיות זכאי לחלק מהרווחים ועוד , אלא שעוצמת מעורבותו הכוללת אמורה להיות מוחלשת ביחס לעוצמה המשוקללת של מעורבות זו בחלופת השותפות הרגילה .

לסיכום, מדובר בשני נושאים מאוד משמעותיים למגזר ההתיישבותי ואשר בשנים האחרונות עסקנו בהם לא מעט , אופי החקלאות, היקף השטחים המעובדים ומספר החקלאים השתנה לאורך השנים וללא ספק שתי הסוגיות הללו משפיעות על יכולתו של החקלאי לעשות את השימוש המיטבי בקרקע הן בהיבט החקלאי והן בהיבט הכלכלי. צריך להתאים ככל שניתן את הכללים אל המציאות המשתנה כך שהחקלאות תצמח ומספר החקלאים החדשים יגדל בכל אזורי הארץ.