הסיפורים של המושבניקים ברחבי הארץ

וותיקי המושבים עברו שנים קשות רבות בעת העלייה על הקרקע לפני קום המדינה, או בסמוך להקמתה. הדבר בולט מאד במיוחד לאור העובדה שרבים מהם לא שרדו את המלריה, המחלות הנוספות והפיגועים של האויבים ולכן העשייה שלהם נקטעה. לא אחת סיפרו הוותיקים לדור ההמשך ולצעירים את המקרים השונים שקרו להם, אך בכל פעם הם נזכרים בסיפורים אחרים. לעיתים עם השנים הם גם משנים אותם קצת, אך בכל מקרה הסיפורים של המושבניקים הם תמיד מרתקים ומסקרנים ולכן רוב תושבי המושב מצפים לערבים האינטימיים הללו שבהם וותיקי המושב מספרים להם את מה שקרה בשנה זו או אחרת.

בני המשפחה הצעירים שהם דור ההמשך שחושב קדימה, הגיעו למסקנה שקיימת חובה מוסרית, ערכית, ציונית ומשפחתית לנצור את כל הסיפורים הללו ולכתוב ספר זכרונות  אשר ירוכזו בו כל הסיפורים מתקופת הפלמ"ח והקמת המושב. היו גם מקרים גם שמושבים ננטשו עקב סיבות מסוימות ולאחר כמה שנים המושבניקים חזרו ליישב חבל ארץ זה. לכל מושב יש סיפור משל עצמו וכאשר נישאו בני זוג שכל אחד מהם הוא ממושב אחר, יש פי שניים סיפורים.

עושים סדר בסיפורים של המושבניקים

לכתוב את הסיפורים של המושבניקים כולל כל ההיסטוריה, זו עבודה מקצועית אשר נעשית על ידי סופר צללים שמשוחח עם הסב, עובר על תמונות מימים עברו ושואל אותו הרבה מאד שאלות מנחות כדי לקבל מידע אמין ומדויק על מה שקרה בסיטואציות רבות. כיוון שמדובר באדם מבוגר שבאופן טבעי הדברים מבולבלים במוחו, יש לעבור אתו צעד אחר צעד כדי להכין את הספר המושלם.

קביעת כללים להכנת הספר

כדאי בשלב ראשון להכין ראשי פרקים על פי הסדר הכרונולוגי של הדברים שקרו ולאחר מכן להכין בכל מפגש את הסיפורים של פרק מסוים. לא אחת יהיה צורך להקדיש כמה מפגשים לפרק אחד אם היו בו מאורעות רבים ואם זקן השבט זוכר את הפרטים הסיפורים של המושבניקים במדויק זה נפלא וגם אם הוא נזכר לאחר מכן זה גם בסדר וסופר הצללים מוסיף זאת.

שלבי העבודה על הספר המשפחתי

לאור חשיבותם של הסיפורים של המושבניקים, סופר הצללים מקליט את השיחות ביניהם ולאחר מכן הוא מקליד את המידע במחשב כדי ליצור בזה אחר זה את כל הפרקים. מדובר בעבודה שיכולה לארוך שבועות וגם חודשים כיוון שקרו הרבה מאד דברים ואם לא יכתבו אותם כעת, לא יהיה מי שיספר זאת כיוון שכולם כבר מבוגרים ביותר.

לכן זו ההזדמנות האחרונה לשלוף את המידע ממוחם על ידי מתן שאלות מכוונות עם רמזים שונים ושביבי מידע, כדי שהם יזכירו להם מקרים שקרו להם ובדרך זו מצליחים בסופו של התהליך לקבל את הכמות המקסימלית של המידע.

בתום העריכה, המושבניק קורא את כל הטקסט, מעיר הערות, מבקש להוסיף נתונים או לגרוע מידע שגוי ולאחר מכן אפשר להדפיס את הספר ולחלק עותקים לכל בני המשפחה לדורותיהם ולכל תושבי המושב.