במקרים ייחודיים עזיבת האגודה מחייבת וויתור על הזכויות במקרקעין – צמצום הלכת עפגין

לאחרונה בבית המשפט המחוזי בנצרת נראה כי צומצמה ההלכה ושופר מעמדה של האגודה החקלאית והקהילתית בנושא החברות והיציאה מחברות.

במקרה דנן, בני זוג החברים במושב אמירים מערערים על החלטתו של בימ"ש השלום שקבעה כי פרישתם מהמושב לא נכנסה לתוקף כל עוד הם לא וויתרו על זכויות הבעלות שלהם בנחלה ביישוב.

בני זוג, החברים במושב אמירים, ביקשו לעזוב את המושב ולהפסיק את חברותם בו, אך זאת מבלי לוותר על זכויותיהם בנחלה שבשטח היישוב.

מאחר ותקנון המושב מתנה את הפרישה מן החברות בו בוויתור על הזכויות במקרקעין, ביקש המושב להמשיך ולחייבם בדמי חבר באגודה אשר הצטברו לחובתם. בני הזוג טענו כי הם אינם חברים במושב משביקשו במפורש לפרוש ממנו ולכן הם לא מחויבים בתשלום דמי החבר, על כן הגיש המושב תביעה כספית כנגדם לבימ"ש שלום.

בימ"ש שלום מצא, כי חרף ההלכה כי תניה בתקנון שעניינה פגיעה בחופש מהתאגדות או בזכות לקניין בטלה, במקרה דנן, עקב צביונו הייחודי של המושב כמושב טבעוני בעל אורח חיים מסוים וייחודי, ניתן לקבוע כי מי שהתקבל כחבר וקיבל על עצמו את תקנון המושב הכפיף עצמו גם לתוכן הערכי של המושב באופן שגובר במעט גם על זכותו לחופש מהתאגדות. בשל האמור, קבע בימ"ש קמא, כי מי שפורש מן המושב מחויב לעקור עצמו מזכויותיו בקרקע, וזאת במטרה לשמר את צביונו הייחודי של המושב.

על החלטה זו ערערו בני הזוג לביהמ"ש המחוזי בטענה כי פסיקת בימ"ש קמא מוטעית ומנוגדת לפסיקה המנחה בתחום. כמו כן טענו בני הזוג, כי הם עודם מנהלים אורח חיים טבעוני המתאים לצביון המושב, כך שאין כל מניעה שישמרו על זכויותיהם בקרקע.

מנגד טען המושב, כי יש להיצמד להחלטת בימ"ש השלום אשר התקבלה מתוך הבנה של צביונו הייחודי של המושב, וכי אם בני הזוג מעוניינים הם יכולים לפעול כדין ולנסות להביא לשינוי הסעיף בתקנון המתנה פרישה מהאגודה בוויתור על הזכויות במקרקעין.

ביהמ"ש המחוזי סקר את הפסיקה בנושא והגיע למסקנה, כי אומנם ככלל אין לפגוע בזכויות הקניין והחופש מהתאגדות של חברים במושב ולהתנות פרישה מהאגודה בוויתור על הזכויות במקרקעין, ואולם, במצבים בהם ניתן לראות בבירור כי למושב יש צביון ייחודי שעלול להיפגע, ניתן לאזן בין הזכויות האמורות ובין הצורך בשמירה על צביון המושב, וכי במצבים בהם תקנון המושב מסדיר מפורשות את הנושא יש ללכת לפיו.

בהתאם לאמור, בחן ביהמ"ש המחוזי את תקנון המושב אמירים והתרשם כי אכן מדובר במושב בעל צביון ייחודי בו החשיבות של קהילה המורכבת מצמחוניים וטבעוניים בלבד משליכה באופן ישיר על הוראות הנוגעות לכל התחומים בתקנון המושב. כמו כן קבע ביהמ"ש, כי לולא התניה בתקנון המושב לא היה יכול המושב להבטיח את השמירה על צביונו שכן כל אחד היה יכול להשכיר את ביתו לאנשים שאינם חולקים את אותם ערכים העומדים בבסיסו של המושב וכך יפגע הצביון.

אי לכך, ביהמ"ש המחוזי דחה את הערעור ואשרר הכרעתו של בימ"ש קמא, ולפיה בעקבות הצורך החזק בשמירה על צביון המושב יש להיצמד להוראות התקנון, גם אם אלה מהווים פגיעה מסוימת בזכויות החברים, ואם בני הזוג מעוניינים לפרוש מן המושב עליהם לוותר גם על זכויותיהם בנחלתם.