מהי התנהגות מחפירה כלפי האם המצדיקה ביטול מינוי בן ממשיך?

התובעת הינה אלמנה אשר קיבלה, לאחר פטירת בעלה, את הזכויות בנחלה שהייתה בבעלותם במושב בו התגוררו. בשנות ה-80 ביקשו התובעת ובעלה המנוח להרחיב את ביתם אשר בשטח המשק, ולצורך כך חתמו על תצהיר כי בבוא היום לכשיגדל בנם הוא ישתמש ויתגורר באגף החדש שיבנה. בנוסף לכך, בשנות ה-90, שלחו התובעת ובעלה המנוח מכתב לוועד המושב בו ביקשו שבנם ירשם באופן רשמי כבן ממשיך בנחלה ועל סמך מכתב זה הודיע להם המושב כי בנם נרשם כבן ממשיך וכי הוא ואשתו נתקבלו לחברות באגודה.

כעת, מבקשת התובעת להוציא מהנחלה את בנה ואשתו, וזאת בטענה כי הם אינם סועדים לאותה בגילה המבוגר ובמצבה הרפואי הרעוע, ובשל היחס המחפיר אשר היא סופגת מהם.

לטענתה, הבן ורעייתו מעולם לא מונו כבנים ממשיכים מכיוון והמינוי לא נעשה בהתאם להוראה 55 של האגף החקלאי ברשות מקרקעי ישראל (רמ"י), המחייב להפקיד בידי הסוכנות היהודית התחייבות בלתי חוזרת חתומה על ידי ההורים, הבן הממשיך והמושב, דבר שלא נעשה במקרה דנן, ועל כן למכתב ששלחו ההורים למושב אין כל תוקף.

מנגד טוענים הבן ורעייתו, כי הם ביחסים טובים מאד עם האם ותמיד סייעו לה והשקיעו את מרצם במשק. כמו כן, טענו הבן ורעייתו כי הבן מונה לבן ממשיך כבר בשנות ה-80 וכי בעקבות ההסתמכות על המינוי הם וויתרו על קניית בית במושב. בנוסף, הבית בו הם מתגוררים נבנה על פי היתר בנייה שניתן להם על סמך היותם בנים ממשיכים בנחלה והבנייה נעשתה מכספם הפרטי תוך שלקחו משכנתא לצורך בנייתו.

לגבי שאלת מינוי הבן הממשיך והשלמתו על ידי הבן , קבע בית המשפט כי התצהיר עליו חתמו ההורים אינו מהווה התחייבות בלתי חוזרת מצדם למנות את הבן לבן ממשיך, אלא ברור כי התצהיר ניתן רק לצורך קבלת היתר הבנייה וההקלות שבדין, לעומת זאת, ביהמ"ש קבע כי המכתב ששלחו ההורים למושב בו הם מבקשים מן המושב למנות את בנם לבן ממשיך מהווה התחייבות בלתי חוזרת, זאת לאור העובדה כי המכתב נשלח בשנת 1995 ואילו הוראה 55 נכנסה לתוקפה רק בשנת 1997 כך שלא היה צורך גם בחתימת הבן ובמסירת המסמך לסוכנות.

יחד עם זאת, קבע ביהמ"ש, כי מכיוון ולא נתקבל אישור הסוכנות להתחייבות, המהווה תנאי מהותי ולא פורמלי, תחשב התחייבות ההורים במכתב האמור כהתחייבות לתת מתנה, אשר על פי דיני המתנה, אליהם כפוף הליך המינוי של בן ממשיך, ניתן לחזור ממנה בטרם ניתנה המתנה בשלמותה בכפוף לתנאים שבדין, ובכללם התנהגות מחפירה של מקבל המתנה כלפי נותן המתנה.

לגבי התנהגות מחפירה של הבן קבע ביהמ"ש קבע כי העובדה שהאם נשאה בהוצאות הנחלה לבדה לא מהווה התנהגות מחפירה מצד הבן, שכן בהיותה בעלת הנחלה עד לפטירתה מחויבת היא בתשלומי החובה הנוגעים לנחלה. כך דחה ביהמ"ש את יתר הטענות בנוגע להתנהגות הבן כלפי אמו, וקבע כי אין מדובר בהתנהגות מחפירה המקימה לאם זכות לחזור בה מהתחייבותה. למעשה, ביהמ"ש התרשם כי אחיותיו של הבן הם אלו שמניעות את האם להמשיך בהליך וכי היא מצדה לא מודעת כל כך להשלכות ומעדיפה שלא לנהלו. מכל האמור, דחה ביהמ"ש את תביעת האם וקבע כי ההתחייבות שנתנה למינויו של בנה כבן ממשיך עומדת בתקפה.