חשוב לדעת, עם כל הזעם, כי חזקת החפות עומדת גם לחשודות במעשה המתועב והבלתי נסלח של התעללות הילדים חסרי ישע. הן זכאיות לייצוג משפטי. במקרים של ראיות מוצקות, כגון תיעוד מעשי התעללות במצלמות, יתקשה עורך דין פלילי להגן עליהן, ויתרכז בפרשנות שונה למעשה, בניסיון להגיע להסדר טיעון ואולי אף לנסות לבטל את כתב האישום. נושא התעללות גננות עשוי להיות חומר למאמר בתוך
מגזין משפטי
מקצועי, שבו מאפשר רוחב היריעה להידרש למכלול ההיבטים של התופעה, לרבות לאלמנטים הפסיכולוגיים הגורמים להתנהגות תוקפנית.
חשוב לדעת מתי ניתן לקבל ייצוג משפטי
1. לא בכל מקרה עשויה גננת מתלוננת לקבל ייצוג משפטי על ידי עורך דין מומחה ומנוסה, ייתכן שעליה יהיה להסתפק בהגנה מטעם הסנגוריה הציבורית.
2. הזכות ליהנות מהגנה של הסנגוריה הציבורית אינה אוטומטית; היא תלויה בחומרת העבירה במשך הזמן שעלול להיגזר לריצוי מאסר בפועל, ביכולת הכלכלית ועוד.
3. המדינה מייחסת חומרה רבה להתעללות בקטינים חסי ישע. במקרה של פגיעה פיזית עלול להיגזר עונש של עד שבע שנות מאסר, במקרה של התעללות גננות, שהילדים היו נתונים לחסותן ולאחריותן, העונש עלול להגיע אף לתשע שנות מאסר ואפילו יותר.
כתבי אישום בנושא התעללות גננות
חשוב להבין, כי הגשת כתב אישום מתבססת על ראיות. קושי בהשגת ראיות עלול להוות קושי לביסוס אשמה. במקרה של החלטה לא להגיש כתב אישום, הפרקליטות צריכה לנמק את העילה שבגללה נסגר התיק.
הניסיון מלמד, כי כתבי אישום בנושא התעללות גננות מוגשים על בסיס תיעוד מצולם, אשר אינו משאיר מקום לספק כי התבצעה התעללות. בהינתן ראיה ניצחת להתעללות, עלולה למצוא עצמה גננת החשודה ומואשמת בהתעללות במצב, שבו ברירת המחדל שניצבת בפניה היא שכירת שירותיו של עורך דין פלילי. עורכי דין פליליים המנוסים בניהול תיקים בנושא זה יכולים לנקוט שורה של מעשים על מנת לצמצם את הסיכוי להשתת עונש כבד, בין השאר בקבלת תסקיר מבחן, באי הבנת משמעות מעשיהן, פגישה עם קצין מבחן, מימוש זכות הערעור ועוד.
הריבוי, הרצף והתדירות של מקרים של התעללות גננות בילדים מטה באופן טבעי את דעת הקהל נגד החשודות. חומרת המעשה נובעת מחוסר הישע של הקטינים, את חוסר יכולתם להגן על עצמם ואת אי יכולתן לבקש עזרה ולעצור את ההתעללות בהם.
השאלה, האם ענישה חמורה תרתיע גננות נוספות מהתעללות נותרת פתוחה וללא מענה בשלב זה, בעיקר עם פרסום כל מקרה נוסף של התעללות. סינון קפדני יותר של המועמדות, בחירה מושכלת יותר שלהן ופיתוח ושכלול אמצעי מעקב ובקרה שיוכלו להתריע בזמן אמת עשויים להוות חלק מפתרון הבעיה הכאובה.