הכותבת הינה יועמ"ש ומנהלת אגף קרקעות ואגודות שיתופיות בתנועת המושבים
בית משפט השלום ברמלה צמצם את גובה דמי השימוש הראויים בגין שימוש חורג בנחלה במושב, בין היתר כי התביעה הוגשה שנים רבות לאחר ביצוע השימוש ושנים רבות לאחר שמי שביצע את השימוש נפטר.
העובדות
הנתבעים הם בני זוג לשעבר שמונו כבנים ממשיכים בנחלה של הורי האישה במושב בית נקופה. נתבעת נוספת היא הזוכה על פי צוואה של האם ואחותה של הבת הממשיכה.
בשנת 2002 הגישה רשות מקרקעי ישראל תביעה נגד בעל הזכויות המקורי (אביהן של הנתבעות) בטענה שהפר את חוזה המשבצת והפך את השימוש בלול למחסן, בלי שביקש את אישור רמ"י לכך.
ביום 7.2.11 נתן בית משפט השלום בירושלים תוקף להסכם פשרה לפיו נאסר על הצדדים ו/או מי מטעמם לעשות במשק או בנחלה נשוא התביעה כל שימוש שאינו חקלאי, וכן ייאסר עליהם כל שימוש שאינו מותר על פי החלטות מועצת מינהל מקרקעי ישראל, או הסכם המשבצת. בנוסף, בית המשפט איפשר לרמ"י לפצל את סעדיו, כך שיוכל להגיש תביעה כספית נגד מי מהנתבעים בגלל השימוש החורג. למרות שההיתר לפיצול סעדים ניתן ביום 7.2.11, רק ביום 14.2.2018 הגישה רשות מקרקעי ישראל תביעה לדמי שימוש ראויים, ממש בתום תקופת ההתיישנות, ולאחר מותה של האם בשנת 2016.
בכתב התביעה, רשות מקרקעי ישראל דרשה סך של 571,111 ש"ח מהנתבעים בגין השימוש הלא מוסדר שנעשה במבנה. מנגד, הנתבעים טענו כי התביעה הוגשה בשיהוי רב, בהתנהגות קיצונית וחסרת תום לב.
דיון והכרעה
בפסק דינו, סקר בית המשפט את החלטת מועצת מקרקעי ישראל מס' 1581 שהתקבלה ביום 24.12.2018 וקבעה לעניין "שימוש לתעסוקה לא חקלאית בחלקת המגורים של הנחלה" כי "תנאי לביצוע עסקה בהתאם להחלטה זו הינו הסדרת השימושים הלא מוסדרים בנחלה, ככל שישנם, לרבות תשלום בגין תקופת העבר ועד למועד ההסדרה בפועל והעמדת ערבויות להבטחת ההסדרה, בהתאם להחלטות מועצת מקרקעי ישראל ונוהלי הרשות. בעל זכויות שהגיע לגיל פנסיה אשר יסדיר, תוך שנתיים ממועד כניסתה לתוקף של החלטה זו, את השימושים הלא מוסדרים בנחלה, יהיה זכאי להסדרת חובותיו בקשר לשימושים שניתן להסדירם בהתאם להחלטה זו, עבור שימושי התעסוקה הלא חקלאית הלא מוסדרים, בתנאים שלהלן…" כאשר ההחלטה קבעה שיעורי תשלום מופחתים לעומדים בהוראותיה.
בית המשפט סבר כי רמ"י קיבלה על עצמה בתביעה זו את החלטה 1581 ולכן החלטה 1581 חלה על המקרה של הנתבעים ולכן רמ"י הייתה חייבת לפעול בהתאם להחלטה 1581 ולהסדר המיוחד הקבוע בה, אך במקום זה, רמ"י הגישה את התביעה בניגוד להחלטה 1581 ופגעה פגיעה של ממש בנתבעים.
בית המשפט התייחס לנוהל הסדרת הפרות במגזר החקלאי (נוהל B90.07) אשר בהתאם לפרק ד' לנוהל הנ"ל, רמ"י היתה צריכה לשלוח למפר מכתב התראה, אשר יכלול את מהות ההפרה, היקף השטח שבהפרה והיקף הבינוי. על מכתב ההתראה להתייחס לאפשרות לקבל חיוב כספי מופחת בגין דמי שימוש במסגרת ההסדרה בהסכמה, בהתאם לתנאי הנוהל וללא הליך משפטי. אולם, בית המשפט קבע כי בכל הפניות של רמ"י לנתבעים רמ"י לא הודיעה להם שהם זכאים להסדיר את ההפרות בתוך שנתיים, ולא הודיעה להם על זכותם לשלם דמי שימוש מופחתים. בית המשפט קבע כי מאחר ולטענת רמ"י הנתבעים באים בנעליה של האם ז"ל הרי זכותם לתשלום מופחת של דמי השימוש הראויים נגזרת מזכותה של האם ז"ל.
בית המשפט סבר כי רמ"י פעלה שלא בתום לב כי היה עליה לתת לנתבעים את האפשרות להגיע להסדרה לפני הגשת התביעה, כאשר אז היה על הנתבעים לשלם דמי שימוש ל- 4 שנים לאחור, ללא רווח יזמי ובשיעור של 5% מערך הקרקע.
על כן, קבע בית המשפט כי החיוב של הנתבעים בדמי השימוש יהיה על פי 5% מערך הקרקע ללא רווח יזמי למשך 4 שנים מיום הפסקת השימושים, כך שדמי השימוש הראויים יעמדו על סך של 28,100 ש"ח. עוד נפסק כי לאור השיהוי הכבד ביותר בהגשת התביעה לדמי שימוש ראויים, סכום התשלום יישא הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה (14.2.2018) ועד ליום התשלום בפועל וכי לאור השיהוי החריג ביותר בהגשת התביעה ולאור תוצאות פסק הדין, לא נפסקו הוצאות לטובת התובעת, רמ"י. בנוסף, התביעה נגד הנתבעת השנייה (האחות) נדחתה.
תא (רמ') 29674-02-18 מדינת ישראל נ' ברדר ואח' (5.5.2024)
** האמור אינו בגדר חוות דעת או ייעוץ משפטי מכל סוג שהוא, אלא מידע כללי בלבד.