עו"ד ד"ר מיכל בוסל הכותבת הינה יועצת משפטית ומנהלת אגף קרקעות ואגודות שיתופיות בתנועת המושבים. בימ"ש השלום בכפר סבא קיבל לאחרונה תביעה שהגישה רמ"י נגד חקלאי ממושב בני ציון על שימוש חורג וקיבל את הסכמות הצדדים לחיוב בתשלום של 1,263,959 ש"ח עבור דמי שימוש ראויים העובדות עסקינן בתביעה כספית של רשות מקרקעי ישראל (רמ"י) נגד הנתבע, חקלאי ממושב בני ציון, לסך של 1,820,433 ש"ח עבור דמי שימוש ראויים במקרקעין, שנעשו בהם שימושים חורגים. לטענת רשות מקרקעי ישראל (התובעת) הנתבע עשה במקרקעין שימוש החורג מהמטרה שלשמה היא הוקצתה. השימוש החורג כלל הסבה של מבנים חקלאיים למשרדים של חברות שונות, השכרת יחידות למגורים והצבת קרוון וסככה שלא כדין וללא היתר. בפסק דין משנת 2014 בית משפט השלום בנתניה נתן תוקף להסכמות הצדדים, כי יופסק השימוש החורג ב- 7 מבנים, תפונה מכולה ויוסרו כל הסממנים למגורים ולשימוש חורג במבנים. למרות זאת, השימושים החורגים לא הופסקו. בכתב התביעה, נטען כי על הנתבע לפצות את

עו"ד ד"ר מיכל בוסל הכותבת הינה יועמ"ש ומנהלת אגף קרקעות ואגודות שיתופיות בתנועת המושבים. בפסק דין חדש, נקבע כי החלטת רמ"י לסרב לבקשת התובעים להשכיר את בית מגוריהם במושב, מאחר שעברו לגור בחו"ל בשנת 2000 ובנוסף גם אינם בעלי המשק, לא חורגת ממתחם הסבירות וביהמ"ש לא התערב בה. העובדות התביעה עוסקת בנחלה חקלאית במושב כפר אז"ר (להלן: "הנחלה"). הנחלה הוחכרה בהסכם משנת 1935 על ידי הקרן הקיימת לישראל לסבו של התובע, למטרת עיבוד חקלאי. במהלך השנים הורחבה הבנייה בנחלה. בית המגורים הקיים, בו התגוררו בזמנו סבו וסבתו של התובע (להלן: "הבית"), שופץ והורחב על פי היתר. במקביל, נבנה בית נוסף בנחלה, על ידי אחיו של התובע (להלן: "האח"). כיום, קיימים בנחלה שני בתים, אחד בו מתגורר האח, והשני, בו התגוררו עד לפני יותר משני עשורים התובע ורעייתו (להלן: "התובעים"). כעשור לאחר שיפוץ הבית, בשנת 2000, העתיקו התובעים את מרכז חייהם לארה"ב בעקבות הצעת עבודה, שם הם מתגוררים עד היום. בהמשך,

עו"ד ד"ר מיכל בוסל הכותבת הינה יועמ"ש ומנהלת אגף קרקעות ואגודות שיתופיות בתנועת המושבים. בימ"ש השלום בב"ש קיבל לאחרונה תביעה שהגישה רמ"י נגד זוג ממושב הודיה על שימושים חורגים שביצעו וחייב אותם לפנות ולסלק את השימוש ולשלם דמי שימוש בסך של כ- 320,000 ש"ח העובדות הנתבעים הינם בני זוג ברי רשות במשק במושב הודיה (להלן: "הנתבעים" ו- "המקרקעין"). לטענת רשות מקרקעי ישראל (להלן: "התובעת"), בנוסף לבית המגורים, הקימו הנתבעים על המקרקעין שני מבני מגורים ללא היתר בנייה: האחד, בשטח של כ-200 מ"ר (הוקם כבית אריזה והוסב לבית מגורים וכיום כולל שלוש יחידות דיור, להלן: "הבית השני"), השני, בשטח של כ-300 מ"ר וכן מתחם אירוח ומסיבות הכולל חצר אירוח, מכולות המשמשות לשירותים ומלתחות, בריכה סגורה, חדרי אירוח (להלן: "מתחם האירוח") וכל זאת ללא תכנית ואישור של רמ"י. לטענת רמ"י, הנתבעים עושים במקרקעין שימושים שאינם מותרים עפ"י ההסכם בין הצדדים, תוך הפקת רווחים ועשיית עושר שלא כדין וללא תשלום דמי שימוש. בין